פסק-דין בתיק תא"ק 49069-08

זוהי תביעה כספית על סך 87,784 ש"ח אשר הגיש התובע, תאגיד בנקאי, נגד הנתבעת שניהלה חשבון עו"ש אצל התובע שמספרו 18533/79, (להלן: " החשבון") . התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר וניתנה לנתבעת רשות להתגונן בשאלות, האם הבנק ידע על מצבה של הנתבעת, האם היה הבנק ער לכך שהפיקדון הולך ונעלם אך המשיך במתן האשראי למבקשת וזאת, כדי לבדוק אם הפר הבנק את חובתו כלפי הנתבעת.

תמצית טענות התביעה:

הנתבעת חתמה על הסכם תנאים כלליים לניהול חשבון. על פי ההסכם רשאי התובע לדרוש את סילוק היתרה הדביטורית והנתבעת התחייבה לשלם לבנק את סכום היתרה מיד עם דרישתו.

בחשבון הנתבעת הצטברה יתרה דביטורית בסך 86,872 ש"ח נכון ליום 5.10.08. כשהריבית חושבה עד ליום 31.9.08.

למרות דרישות חוזרות ונישנות של התובע אל הנתבעת לשלם את חובה, לא עשתה כן.

תמצית טענות הנתבעת:

לטענת המבקשת, בת 29 בעת הגשת בקשת הרשות להתגונן, הינה חולת נפש, מאובחנת כחולת סכיזופרניה ומטופלת בתרופות פסיכיאטריות ובמקביל, בעברה שימוש בקנבינואידים. היא אושפזה ביום 23.3.08 בכפיה במחלקה סגורה בית חולים פסיכיאטרי עקב החמרה פסיכוטית, המלווה בתוקפנות, ושוחררה ביום 21.5.08 למסגרת טיפול מרפאתי כפוי ומעקב במסגרת אמבולטורית. בעת הגשת בקשת הרשות להתגונן הנתבעת הייתה מאושפזת במסגרת אשפוז יום במחלקה הפסיכיאטרית.

בהתאם לסיכום מחלה מיום 21.5.08 האישפוז נבע מהחמרה במצבה הנפשי שהתבטא בהפרעות קשות במהלך חשיבה, התנהגות לא מאורגנת ותוקפנות פיזית ומילולית כלפי הסביבה. גם במהלך  חודשים טרם אשפוזה, סבלה ממצב פסיכוטי מלווה בהתנהגות חסרת שיפוט שכללה בן היתר בזבוז כספים שהוביל אותה לחובות כבדים. בתחילת האשפוז בלטו הפרעות במהלך החשיבה וחסר שיפוט.

עקב מחלתה הנפשית הוכרה הנתבעת כנכה על ידי המוסד לביטוח לאומי וכזכאית לקצבת נכות מיום 28.7.03. היא אינה עובדת והכנסתה היחידה היא קצבת נכות בסך של 2205 ש"ח בחודש .

לטענת הנתבעת, משכה כספים מחשבון העו"ש, ללא הבחנה ובחוסר שיפוט מכיוון שהייתה במצב פסיכוטי שבו, לא יכלה לשקול דברים בצורה הגיונית וסבירה.

לטענתה, התובע במעשיו ו/או במחדליו העולים כדי רשלנות, אפשר לה למשוך כספים מחשבון העו"ש עד לסכום של 62,000 ש"ח ללא כל יחס להכנסתה החודשית הזעומה מקצבת נכות ובכך, הפר את חובת הנאמנות המוטלת עליו.

ביום 4.2.08 הוחתמה הנתבעת על ידי מי מטעמו של התובע על "בקשה לקבלת אשראי במטבע ישראלי לא צמוד" על סך 60,000 ש"ח לכיסוי יתרת החובה בחשבון העו"ש. באותו הזמן הייתה הנתבעת במצב פסיכוטי עקב מחלתה הנפשית, מצב, שלשיטת הנתבעת, יש בו כדי לפגום בכושר השיפוט שלה וביכולתה להבין את משמעות ההתחייבות הכספית שהיא לוקחת על עצמה בנטילת ההלוואה.

הנתבעת טוענת, שכלל אינה זוכרת שהגיעה לסניף הבנק וביקשה הלוואה או נתבקשה לחתום על מסמכי הבנק שכשורים להלוואה.

הנתבעת טוענת כי עיון בדף החשבון שמנהלת הנתבעת אצל התובע מלמד כי ע"ח פרעון ההלוואה נזקף לחובתה סך של 1,629.96 ש"ח לחודש בעוד שהכנסתה היחידה שמועברת לחשבון העו"ש הנה על סך 2,205 ש"ח בלבד.

הנתבעת טוענת, כי חתמה על הסכם פתיחת החשבון ובקשת ההלוואה ,מבלי שהתכוונה לכך, ומבלי שהבינה את תכנם והשלכותיהם,. לטענתה, תנאי הסף לתוקפה של פעילות משפטית הינו, שמי שביצע אותה היה בעל כשרות משפטית לעשותה. הנתבעת אומנם לא הוכרזה כפסולת דין, אולם לשיטתה לפי הפסיקה , ניתן לבטל פעולות משפטיות שביצע מי שלוקה בנפשו שלא הוכרז כפסול דין מכוח עילות חוק החוזים , כאשר מתקיימים שני יסודות:

כאשר קיים שוני קיצוני בין המסמך שהוחתם האמין כי עליו חתם למסמך עליו חתם למעשה ובתנאי שהתנהלות הנתבע נעדרת רשלנות מהצד שהוטעה או שנכפה.

טוענת הנתבעת, כי היותה חולה במחלת נפש הנה בגדר כפיה קיצונית ששוללת את יכולת הבחירה שלה ושוללת ממנה את יכולת ההבנה בנוגע למסמך עליו חתמה . לעניין הרשלנות, טענה כי היות ולא הבינה את אשר היא עושה כתוצאה ממחלתה. כתוצאה מהאמור, גם אם קיבלה הנתבעת את כל ההסברים מפקידי הבנק, לא הבינה את משמעות חתימתה ואת תוצאותיה. לכן, המסמכים עליהם חתמה הנתבעת חסרי תוקף משפטי ובטלים מעיקרם.

טוענת הנתבעת, כי הבנק ניצל את מצוקתה של הנתבעת, קרי, מחלתה וחוסר יכולתה להבין את משמעות ההתחייבות שלקחה על עצמה בעת חתימתה על ההסכמים ובכך קמים תנאי עילת העושק לפי חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973. לטענתה, הבנק או מי מטעמו ידע על מחלתה הנפשית, ניצל את מצוקתה, את מחלתה הנפשית וחוסר יכולתה להבין את משמעות ההתחייבויות הכספיות האדירות הטמונות בחתימתה על ההסכמים שהציג בפניה הבנק לחתימתה. די בכך שהבנק ידע אודות מצבה הנפשי, כדי שיחשב כמנצל את חולשתה.

דיון